פומו אחרי גירושין: כשכולם נראים מאושרים חוץ ממך
את פוגשת חברה ותיקה, והיא מספרת שהיא כבר בזוגיות חדשה, נסעה לפורטוגל, התחילה לצייר ונרשמה לקורס יוגה. את, לעומת זאת, בילית את השבוע בלמיין את הכביסה לפי צבעים ובהסבר לילדים למה אי אפשר להזמין פיצה בכל לילה. ברוכה הבאה לפומו — פחד ההחמצה — גרסת הגירושין.
מה זה בכלל פומו ומה הוא עושה פה
פומו, או FOMO, הוא ראשי תיבות של Fear Of Missing Out — פחד שכולם חיים חיים טובים יותר ממך, עושים דברים מעניינים יותר, ומתקדמים מהר יותר. בגיל עשרים זה התבטא בהשוואה למסיבות שלא הוזמנת אליהן. בגיל ארבעים וחמש, אחרי גירושין, זה מתבטא בהשוואה לכולם — גרושים ולא גרושים כאחד.
הבעיה עם הפומו היא שהוא לא מבקש רשות. הוא מגיע באמצע לילה כשאתה גולל בפייסבוק ורואה תמונת חופשה של מישהו שהכרת לפני עשרים שנה. הוא מגיע בשישי בצהריים כשהדירה שקטה מדי. והוא מגיע בוודאות כשמישהי בקבוצת הווטסאפ מכריזה שהיא מאורסת — שנה אחרי שנפרדה.
הרשתות החברתיות: מכונת ייצור פומו מתועשת
אינסטגרם הומצא כדי שאנשים ישתפו תמונות. בפועל, הוא מאפשר לכולם להציג גרסה ערוכה, מסוננת ומוארת היטב של החיים שלהם. אף אחד לא מצלם את עצמו ביום שלישי בבוקר, בפיג׳מה, מחכה שהמייל מעורך הדין יגיע. הם מצלמים את עצמם בשקיעה בקיסריה עם כוס יין ביד.
כשאתה גולל בפיד שלך אחרי גירושין, אתה לא רואה את המציאות של אנשים אחרים. אתה רואה את התערוכה שהם בחרו להציג. כולם נראים בשיא. כולם נראים שמחים. כולם נראים בזוגיות, בנסיעה, או לפחות בפיתוח עצמי מרשים. זה לא אמת — זו עריכה.
הגרסאות הנפוצות של הפומו אחרי גירושין
הפומו של הגירושין מגיע בכמה טעמים, וכדאי להכיר אותם כדי לזהות מתי הוא תוקף.
- פומו זוגי: כולם כבר בזוגיות חדשה, רק אני לא. שאלה: באמת כולם? או שניים-שלושה אנשים שמדברים על זה בקול?
- פומו של הנעורים: היה לי ילד בגיל עשרים ושלוש, ועכשיו בגיל חמישים אני לא זוכר איך זה להיות חופשי. אבל גם לא בטוח שרציתי להיות חופשי בגיל עשרים ושלוש.
- פומו של ה-ex: הוא נראה משוחרר. היא נראית פורחת. הם נראים טוב יותר ממה שנראו בנישואים. גם זו עריכה — ולפעמים פשוט כעס שמחפש הסבר.
- פומו של ההחלטות: אולי טעיתי. אולי היה אפשר להציל את הנישואים. זה כבר לא פחד מהחמצה — זו חרטה, ואלה שני דברים שונים.
הפומו כואב, אבל הוא בדרך כלל משקר
יש מחיר לפומו: הוא גורם לנו לקבל החלטות מהירות ממקום לא טוב. להיכנס לזוגיות חדשה מוקדם מדי כי נראה שכולם כבר שם. לנסוע לחו״ל כי זה מה שגרושים עושים בסרטים. להירשם לקורס יוגה שאנחנו יודעים בוודאות שנפסיק אחרי שלוש פגישות.
הבעיה אינה שהדברים האלה רעים. יוגה מצוינת. נסיעות גם. הבעיה היא כשעושים אותם כדי להוכיח לעצמנו — ולפיד — שאנחנו בסדר, במקום מתוך בחירה אמיתית.
הפומו שכדאי לשים לב אליו הוא זה שמוביל לפעולה מהירה בתחומים שדורשים עצירה: החלטות כלכליות, הסכמי גירושין, מכירת דירה, ויתור על זכויות. אם אתם מרגישים לחץ לסגור משהו מהר כי נראה לכם שכולם כבר סגרו — זה הרגע לעצור ולהתייעץ.
מה אפשר לעשות עם זה
קודם כל, להכיר בו. פומו שמזהים אותו איבד חצי מהכוח שלו. כשאתם יושבים בשישי בלילה ומרגישים שכולם בחוץ ואתם לא — אפשר לשאול: האם אני באמת רוצה להיות בחוץ, או שאני רוצה רק לא להרגיש החמצה? אלה שאלות שונות לגמרי.
- לצמצם חשיפה. לא להיעלם מהרשתות לגמרי — אבל אולי לא לגלול בפיד באחת עשרה בלילה.
- לשים לב מתי הוא מגיע. בדרך כלל יש לו שעות מועדפות: ימי שישי, ערבי חג, ראשי שנה. לדעת מתי הוא בא זה חצי הדרך.
- לדבר עם אנשים אמיתיים. לא עם הפיד — עם חברים שמוכנים להגיד גם מה קשה להם. קהילות של אנשים שעוברים את אותו הדבר עוזרות, כי שם מדברים גם על מה שלא עובד.
- לשאול מה אני באמת רוצה. לא מה שאחרים רוצים, לא מה שנראה טוב — מה אני.
ואם הפומו הוא סימן לדבר אחר
לפעמים מה שנראה כפומו הוא בעצם בדידות, עצב, או תחושת אובדן שצריכה מקום. בגירושין יש הרבה אובדן: שגרה, תפקיד, לפעמים גם חברים וסביבה שלמה. זה לגיטימי לחלוטין.
אם התחושה חזקה ומתמשכת, ואם היא מקשה על התפקוד היומיומי — כדאי לדבר עם מטפל או פסיכולוג. לא כי יש בעיה, אלא כי יש כלים שעוזרים, ואין סיבה לעשות את זה לבד.
אחרי גירושין לא מפסידים — מתחילים מחדש
הפומו מניח שיש מרוץ, ושכולם לפניכם. אבל גירושין הם לא נקודת פתיחה של תחרות. הם תקופה מורכבת שלוקח לה זמן להסתדר — ואין פרס למי שמסתדר ראשון.
בפעם הבאה שהפיד יגרום לכם להרגיש שפספסתם משהו, שווה לזכור: מה שאתם רואים שם הוא הצילום הטוב ביותר של היום הכי טוב של השבוע של מישהו. את החיים שלכם אתם רואים במלואם, גם את ימי שלישי בפיג׳מה. זה אמיתי יותר. ולפעמים, דווקא מהמקום הזה, מתחילים לבנות משהו שמתאים.